שיראל אינטגרציית מערכות בע"מ ואח' נ' מאוטנר ואח' - פסקדין

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין.

המבקש ומשיבים מס' 1-2 (להלן: "התובעים") הגישו תביעה נגד משיבים מס' 4-7 (להלן: "הנתבעים"). שלושה מהנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד המבקש. במהלך ניהול ההליך פנו הצדדים להליך גישור, המגשרים היו עו"ד שלמה כהן ועו"ד רותם רוטמן.

ביום 3.6.13 הגישו הצדדים לבית המשפט "הודעה על הגעה להסכם גישור ובקשה למתן תוקף של פסק דין". להודעה זו צרפו הסכם גישור בין התובעים ומשיב מס' 3 מצד אחד, לבין הנתבעים מצד שני (להלן: "הסכם הגישור").

ביום 3.6.13 ניתן פסק דין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור.

ביום 10.2.14 הגיש המבקש בקשה זו, שבה הוא עותר לביטול פסק הדין הואיל ולטענתו מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, שכן הוא לא היה צד להסכם הגישור; ולחילופין בגלל פגמים בכריתת הסכם הגישור.

משתי טענותיו של המבקש רק הטענה הראשונה ראויה להתברר במסגרת זו של בקשה לביטול פסק דין. דינה של הטענה כי יש לבטל את פסק הדין מחמת פגמים בכריתת הסכם הגישור להידחות על הסף; שכן האופן שבו יש לבררה אינו באמצעות הגשת בקשה לביטול פסק דין, אלא באמצעות הגשת תביעה לביטול פסק הדין (ראה למשל: ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (1.5.05) בפסקה 6 לפסק הדין). להלן אתייחס, איפוא, רק לטענתו הראשונה של המבקש כי לא היה צד להסכם הגישור, ולכן פסק הדין שנתן לו תוקף הינו פסק דין שניתן בהעדרו.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה נחה דעתי כי דין הטענה להידחות, מאחר שאף אם אצא מהנחה שהמבקש אינו חתום על הסכם הגישור, הרי שהוא יוצג בהליך הגישור על ידי עו"ד שחר אגמון (להלן: "עו"ד אגמון"), אשר חתם על ההסכם כבא כוחו. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי בסיס לטענתם של המבקש ושל עו"ד אגמון כי עו"ד אגמון לא ייצג את המבקש בגישור.

התביעה הוגשה על ידי התובעים, ובהם המבקש, על ידי עו"ד אגמון ועל ידי עורך דין נוסף מאותו משרד. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש עו"ד אגמון לבית המשפט מכתב שבו כתב:

"הריני לאשר בזאת, למען הסדר הטוב, כי התובעים 1-3 ייפו את כוחי להגשת התביעה נגד רו"ח דורון מאוטנר ואח'.

ייפוי כוח יומצא בהקדם לתיק בית המשפט".

כמה ימים לאחר מכן הוגש לבית המשפט יפוי כוח שעליו חתמו התובעים, ובהם המבקש, ביום 3.4.11, המסמיך את עו"ד אגמון ועורכי דין אחרים לייצגו בכל ההליכים הנוגעים לתביעה.

זאת ועוד: בתביעה שכנגד היה המבקש הנתבע שכנגד היחיד. כתב ההגנה מטעמו הוגש על ידי עו"ד אגמון ועל ידי עורך דין נוסף מאותו משרד.

תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"473. בעל דין רשאי להחליף עורך דינו

(א) בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי להחליף את עורך דינו בכל תובענה או ענין, או לסלקו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט הדן בהם והומצא העתק ממנה לכל שאר בעלי הדין; כל עוד לא נעשה כן, ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה בערכאה שבה היא נדונה ובכל הערכאות שפורשו ביפוי הכוח שניתן לו.

(ב) בלא חילופין בדרך האמורה, אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט או הרשם שלפניו היא תלויה ועומדת".

במקרה זה לא הודיע המבקש בשום שלב על החלפתו של עו"ד אגמון או על סילוקו, ועו"ד אגמון לא ביקש את רשות בית המשפט להשתחרר מן הייצוג. מכאן שעו"ד אגמון ייצג את המבקש גם בגישור, וגם בבקשה שהוגשה לבית המשפט ליתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין. לא בכדי בפתיח של הסכם הגישור מופיע שמו של עו"ד אגמון כב"כ התובעים, וגם על הבקשה ליתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין חתום עו"ד אגמון כ"ב"כ התובעים/נתבעים שכנגד", ואזכיר כי המבקש הוא הנתבע שכנגד היחיד.

הואיל ועו"ד אגמון, ששימוש שבא כוחו של המבקש, חתום על הסכם הגישור, די בכך על מנת לקבוע כי המבקש היה צד להסכם הגישור, אף אם לא חתם עליו בעצמו.

למעלה מן הצורך אציין כי הסכם הגישור שהוגש לבית המשפט זהה לעותק שצורף לתגובת הנתבעים, ועל גבי שני העמודים הראשונים שלו חתימה שהינה לכאורה חתימתו של המבקש. המבקש טוען כי מעולם לא חתם על ההסכם, וכי מדובר בזיוף של חתימתו. כאמור, איני נדרשת להכריע בטענה זו, שכן אפילו אין מדובר בחתימה של המבקש אין בכך כדי להועיל לו, הואיל ובא כוחו, עו"ד אגמון, חתם על הסכם הגישור בשמו. מטעם זה דין טענתו של המבקש שמדובר בפסק דין שניתן בהעדרו להידחות.